ע"פ 2050/16

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלדון בתיק של מרמה, זיוף והלבנת הון נגד המערער. המערער הגיש שלוש בקשות פסילה, שכולן נדחו על ידי השופטים, בנימוק של חוסר הצדקה ושיהוי בהגשתן. שתי הבקשות הראשונות התבססו על היכרותו לכאורה של השופט עם עד תביעה מרכזי ועל חוסר שביעות רצונו של המערער מייצוגו המשפטי. בבקשה השלישית, שעליה הוגש ערעור, הוגש ערעור, בשל השפעתו לכאורה של שופט אחר על השופט הנוכחי. המערער טען כי השופטים היו מוטים וכי החלטותיהם היו פגומות פרוצדורלית. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי טענות המערער הן סובייקטיביות ואינן מקימות עילה מספקת לפסילה. השופטת הדגישה כי פסילה היא אמצעי דרסטי וכי יש להתייחס לטענות המערער בהליכי ערעור רגילים. השופט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, לא מצא סיבה להטיל ספק במשוא הפנים של השופטים, והדגיש כי החלטות פרוצדורליות אינן מעידות אוטומטית על משוא פנים. לפיכך, הערעור לפסול את שופט בית המשפט המחוזי נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר נותרה בעינה.