עמ"נ 164/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, בעקבות אישור תכנית לסלילת כביש 471, שפגעה פיזית בנכסים סמוכים. המחלוקת המרכזית היא האם הנכסים הנפגעים "גובלים" בשטח התוכנית, ובכך מזכים את הבעלים בפיצוי מהוועדה המקומית. ועדת הערר קבעה כי הנכסים, המיוצגים על ידי קבוצת רחוב בן צבי, אינם גובלים בתכנית, בהתבסס על קביעות עובדתיות, שעליהן הוגש מאוחר יותר ערר. בית המשפט לעניינים מנהליים, אף שהכיר בהיקפו המצומצם להתערב בהכרעות עובדתיות, בירר את התשתית העובדתית, התייחס לחלקות בן צבי באופן פרטני ותיקן את ממצאי ועדת הערר. נקבע כי בין חלקה 252, שבבעלות המערערים, לבין שטח התכנית, הייתה חלקה מפרידה, (מגרש 251) ששימשה כרחוב ללא מוצא עם מקומות חניה מסומנים. בית המשפט בחן האם שטח חלוקה זה מהווה "שטח פתוח צר", כלשון הלכת ויטנר, או "דרך שכונתית צרה", והגיע למסקנה כי יש להתחשב באופיו הפונקציונלי של אזור החיץ, ולא בייעודו הפורמלי. השופט קבע כי מגרש 251, אף שאינו כביש ייעודי כחוק, מתפקד ככביש המשמש נתיב גישה לחניות. יתר על כן, הוא הוגדר כ"כביש שכונתי צר", על פי אופיו המעשי והתקדים שנקבע בפסק דין אלרוב, למרות רוחבו עד 18 מטרים. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי חלקה 252 גובלת בתכנית הפוגעת, ובכך מזכה את המערערים בפיצויים. המשיבים חויבו לשלם את הוצאות המערערים. ההחלטה הדגישה את הבהירות העובדתית והמשפטית של התיק, תוך ויתור על הצורך בהמשך ההליכים הממושכים.