ת"פ 3997-05-14

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של הצתה, בביצוע העבירה ביום 29.4.2014 סמוך לשעה 8:00 בבוקר, באמצעות הצתת ערימת פסולת הממוקמת צפונית מזרחית למושב מחסיה. הנאשם הכחיש את ההאשמות ובית המשפט היה צריך להחליט האם השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה או מסיבה אחרת ואם כן, האם הנאשם הוא המצית. הראיה המרכזית של התביעה הייתה הודאתו של הנאשם בפני עופר בן חמו, יו"ר ועד מושב מחסיה, שמצא את הנאשם בזירה ופתח עמו בשיחה. עם זאת, השופט לא שוכנע כי השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה או כי הנאשם הוא המצית. השופט הדגיש כי "שיטת החיסול" בה השתמש חוקר השריפות כדי להסיק כי השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה אינה ראיה מספקת, במיוחד בהתחשב בכך שהחוקר הגיע למקום שעות לאחר כיבוי האש. יתר על כן, הימנעותו של החוקר מלאסוף ראיות פיזיות כלשהן או לשלוח שרידים לבדיקות מעבדה הותירה את השופט לא משוכנע בטענת התביעה. למרות שהנאשם הודה בפני בן חמו, השופט נתן משקל מועט זה שכן היא הייתה קצרה, לא קוהרנטית, והנאשם נראה מבולבל ו"לא בסדר". השופט דחה גם את טענות התביעה כי נוכחותו של הנאשם בזירה ושתיקתו בבית המשפט יכולות להיחשב כ"משהו נוסף" המאשש את הודאתו, מה גם שהנאשם הציע הסבר הגיוני להימצאותו במקום. לבסוף, הדגישה השופטת כשלים חקירתיים, כגון העובדה שהמשטרה לא תפסה את בגדיו של הנאשם לבדיקה, אשר הטילו ספק באשמתו של הנאשם. לפיכך, זיכה השופט את הנאשם מעבירת ההצתה מחמת הספק הסביר.