על"ח 7817-04-23

תקציר

המערערת קיבלה דרישה לתשלום עיצום כספי ממשרד העבודה, עליה לא ערערו בתוך 14 הימים הקבועים בחוק. המערערת ביקשה ארכה לערעור על ההחלטה, שנדחתה על ידי ועדת הערר לעיצומים כספיים בנימוק שאין לה סמכות להאריך את המועד מעבר ל-14 הימים שכבר ניתנו. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט המחוזי, בטענה כי לוועדה סמכות להאריך את המועד וביקש ביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת הוועדה, הסכים כי אין בסמכותה להאריך את המועד עוד ולא מצא הצדקה לשיהוי המערער בהגשת הערר. פסק הדין התייחס גם לנימוקים המנהליים להחלטת הוועדה, והדגיש כי היא מנומקת היטב ומבוססת על העובדות. בנוסף, דחה בית המשפט טענות שונות שהעלתה המערערת, לרבות טענות הנוגעות לטעות מיניסטריאלית, השפעות מגפת הקורונה, סיכויי הצלחת הערעור ומצבה הכלכלי של המערערת. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.