מ"ת 13594-04-09

תקציר

העותר, המואשם בחבלה בנסיבות מחמירות ובהחזקת סכין שלא כדין, ביקש להסיר את האיסור על חזרתו לעיר הולדתו, אבו סנאן. העותר טען כי חלף זמן מאז שחרורו ממעצר, והושג סולחה (הסכם פיוס בין משפחות) בין משפחתו לבין משפחת המתלונן. המתלוננת אף העידה בבית המשפט ואישרה את הסכם סולחה. עם זאת, התביעה התנגדה לבקשה בטענה כי פעמים רבות מופעל לחץ על עדים לחזור בהם מעדויותיהם וכי הסכם סולחה היה ניסיון להשפיע על המתלוננת. חרף שהכיר בהשפעתו הפוטנציאלית של הסכם סולחה ובסבירות הגבוהה להרשעה, סבר השופט כי ההסכם, יחד עם חלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ושחרורו של העותר ממעצר, מצדיקים שקילת בקשת העותר. השופט הדגיש את הצורך בערבויות שיבטיחו את עמידתו של העותר בתנאי שחרורו וישמרו על השלום בין המשפחות. לפיכך, השופט פסק לטובת בקשת העותר לחזור לעיר הולדתו, אך דחה את ההחלטה על הליכי הפיקוח למועד מאוחר יותר. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והוא כפוף לתנאי שהסנגור יזמן את המבקש והציע מפקחים לחלופת המעצר באבו סנאן.