ע"מ 1150/07

תקציר

פקיד השומה המשיב אינו מכיר בתביעת המערערת להפסד הון הנובע מחילוט ערובה. עמדת נושא המשרה היא כי מאחר שהמערער לא דיווח על הכנסותיו - שכן הדוחות הכספיים המבוקרים של החברה לא הוגשו - התביעה להפסד הון אינה יכולה לעמוד. עוד טוען נושא המשרה כי ההפסד מהערבות קוזז כנגד חובו של המערער לחברה. בית המשפט אינו מקבל את הטענה הראשונה, שכן אין לייחס למערערת את אי הגשת הדוחות הכספיים המבוקרים על ידי החברה. החברה הינה ישות משפטית נפרדת מהמערערת. עם זאת, בית המשפט מסכים עם הטענה השנייה. המערער לא הוכיח די הצורך כי נגרם לו הפסד הון, והראיות מצביעות על כך שחוב החברה כלפיו קוזז כנגד חובו לחברה. במקרים של ערבויות חלוטות קבע בית המשפט העליון כי בעל המניות נכנס לנעליו של הנושה בכל הנוגע לחובות החברה. לכן, אם החברה לא תצליח לפרוע את החוב שהוקצה לבעל המניות, ייגרם הפסד הון. מאחר שהחברה פרעה את החוב - בדרך של קיזוז - לא נגרם למערערת הפסד הון. עוד מציין בית המשפט כי המערערת לא הוכיחה די הצורך כי הצדדים לא קיזזו את התחייבויותיהם ההדדיות. טענת המערערת כי חדלות הפירעון של החברה מנעה קיזוז חובות נדחית, שכן אין כל ראיה למניעה משפטית כלשהי לביצוע קיזוז החוב. המשיב ייחס לו גם את חוב החברה האחות של המערער. המערערת הייתה בעלת השליטה בשתי החברות, וייחוס החוב על ידי המשיב נתמך בהיעדר ראיות סותרות. בית המשפט מסכים לעמדת המשיב וקובע כי חובו של המערער לחברה נכון לחודש דצמבר 1999 היה למעלה מ-2 מיליון ₪. טענות המערער כי חובו הופחת עם השנים - באמצעות מכירת חנותה של בתו והקרקע בפארק רים - אינן מתקבלות. בית המשפט מציין כי לא ניתן לברר את השימוש בכספים ממכירת הקרקע, והמערער לא הציג ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. בית המשפט מדגיש את חשיבות הגשת הדוחות הכספיים וקובע כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. אי הצגת הדוחות הכספיים המבוקרים של החברה, במיוחד לאור החוב המהותי, פועלת לרעתו. סיכומו של דבר, הערעור נדחה. המערערת נדרשת לכסות את הוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 44,000 ₪.