תפח"ע 51183-12-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בטיבן ובחומרתן של עבירות הנאשם, ומצאה אותו אשם בשורה של עבירות מין בשש קורבנות קטינים. השופטים מכירים בחומרת המעשים ומדגישים את חומרתן הרבה של עבירות המין המבוצעות בקטינים ואת הצורך להגן עליהם. הכאב והסבל של הקורבנות מוכרים, אך הפוקוס עובר לגזר הדין של הנאשם. גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות (13-15 שנים) נחשב לגורם מקל, כמו גם הודאתו המיידית, לקיחת האחריות והבעת החרטה. השופטים מנתחים בהרחבה פסיקות קודמות הנוגעות לקטינים שביצעו עבירות מין, ומדגישים את העדיפות הניתנת לשיקום על פני ענישה, במיוחד כאשר יש סיכוי לרפורמה של הקטין. הם דנים גם בתפקיד ההרתעה, הגמול והאינטרס הציבורי בגזר הדין. בסופו של דבר, רוב השופטים (השופטים רביד ומאור) מסכימים שיש לשלוח את הנאשם למעון נעול – מתקן סגור המגביל את חירותו – למשך שלוש שנים ותשעה חודשים, במקום מאסר, לצד עונשים נוספים כמו מאסר על תנאי, פיצוי לקורבנות ועבודות שירות. החלטה זו מתבססת על גילו הצעיר של הנאשם, המלצת שירות המבחן והאינטרס הציבורי בשיקום. עם זאת, השופט מלמד חולק על כך, וטוען לעונש של 30 חודשי מאסר בשל חומרת העבירות וחוסר הוודאות לגבי שיקומו של הנאשם.