ע"א 8168/09

תקציר

במאבק משפטי מורכב של בעלות על נכסים, פסק הדין נסוב סביב חלקת מקרקעין בירושלים הרשומה על שמו של אברהם דוידוף. המחלוקת העיקרית היא האם הנכס נמצא בבעלות פרטית של יורשיו של דוידוף או מוחזק בנאמנות עבור הקהילה המשהדית בישראל. הטענות, שהועלו על ידי שתי ועדות שייצגו את עולי משהד, נדחו תחילה על ידי בית המשפט קמא, שלא מצא ראיות מספיקות להוכחת יחסי אמון או הקדש. הוועדות טענו כי הנכס, שמומן כביכול מתרומות הקהילה ועליו כתובות המעידות על מעמדו כהקדש, נועד תמיד לשימוש הקהילה. בית משפט קמא דחה את הראיות כעדות שמיעה והשערות בלבד, וביסס את החלטתו בעיקר על הרישום הרשמי על שמו של דוידוף. עם זאת, בערעור מצא בית המשפט העליון את הראיות המצטברות שהוצגו על ידי הוועדות – כגון כתובות היסטוריות, רישומי מס המסמנים את הנכס כהקדש ותצהירים מצאצאיו של דוידוף – משכנעות מספיק כדי להצביע על כך שהנכס אכן הוקדש למטרות קהילתיות. בית המשפט טווה מורכבויות הקשורות לתקדימים היסטוריים, חוקים משפטיים הנוגעים לנאמנויות ומורכבויות פרוצדורליות, ובסופו של דבר החליט להפוך את פסק הדין הראשוני. ההחלטה מורה על המשך בירור תנאי הנאמנות ומינוי נאמן, תוך שימת דגש על הקדשת הנכס לשימוש צדקה. תוצאת הערעור מחייבת את החזרת התיק לבית המשפט קמא להמשך הליכים, תוך הכרה בטענות הוועדות בדבר משמעותו הקהילתית של הנכס.