ע"א 42956-10-10

תקציר

הערעור מבקש לקבוע האם האירוע המדובר מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. ההגדרה של תאונת דרכים מחייבת אירוע שבו נגרם לאדם נזק גוף כתוצאה משימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה. השימוש ברכב מנועי מתייחס בין היתר לפעולות כגון נהיגה, כניסה או יציאה מהרכב וחניה. גם כאשר נקבע אלמנט השימוש, יש לבחון את מבחן התכליות התחבורתיות. בדיקה זו מעריכה האם השימוש ברכב נופל בגדר סיכוני התחבורה הרגילים. דרישה נוספת היא קיומו של קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק שנגרם. הקשר הסיבתי המשפטי נקבע על ידי הערכה האם השימוש ברכב היה הגורם האמיתי לפגיעה והאם הפגיעה היא בתחום הסיכונים התחבורתיים. במקרים של פיצוץ כלי רכב, נבחנות הנסיבות הספציפיות כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי משפטי. במקרה הנוכחי קבע השופט כי האופנוע המדובר היה לכל היותר זירה בלבד לאירוע ואינו עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים. כמו כן, השופט קבע כי האירוע אינו נופל תחת "החזקה המרבית", הכוללת מצבים כגון פיצוצים או הצתות של כלי רכב. לבסוף, קבע השופט כי גם אם האירוע היה נחשב לתאונת דרכים, הייתה חלה "החזקה הפוחתת" בדבר מעשים מכוונים, שכן הפגיעה נגרמה ממעשה מכוון שכוון כלפי אדם מסוים, גם אם המערער לא היה היעד המיועד. בהתבסס על השיקולים דלעיל, המליצה השופטת לדחות את הערעור, והובילה למסקנה כי לא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. כמו כן הורה השופט למערערים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, וההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים.