ת"א 58611-01-20

תקציר

בית המשפט דוחה את טענת התובעת כי על הנתבעת לשלם מס ערך מוסף (מע"מ) על דמי השימוש הראויים, הידועים גם בשם רווחי מזנה, בתביעה אזרחית זו. השופט קובע כי חיוב חובה בעושר, שאינו מבוסס על עסקה חייבת במס, אינו מצדיק הכללת מע"מ. מדובר בתביעת חובה אזרחית בין הצדדים ואינה מערבת רשות מיסים, ולכן פסקי דין קודמים שכללו מע"מ בפרשנויות לדיני המס אינם מחייבים. זאת ועוד, טענת התובעת כי על בית המשפט לקבל את סטנדרט השוק של גביית מע"מ בעסקאות "פרטיות" נדחית, שכן סטנדרט זה אינו מחייב מבחינה משפטית ולא הוצג כראיה במקרה זה. השופטת מדגישה כי מאפייני הנכס, הרשום כשמורת יער ומיועד לשימוש חקלאי, אינם תומכים בתביעת התובע לחיוב במע"מ. השופט חוזר על פסק הדין הקודם ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.