רע"א 8879/99

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנות חוקי הארנונה בישראל ולדרך הפרוצדורלית שיש לנקוט בעת הגשת בקשה לפטור מארנונה כללית. בית המשפט קבע כי המילים "בעלות והחזקה" בחקיקה הרלוונטית נאמרות בתנאים חלופיים, שכן דרישת הבעלות אינה רלוונטית עוד לחיוב בעקבות ביטול הארנונה בשנת 1968. מטרת הפטור היא להקל על מוסדות חינוך ללא כוונת רווח מעול הארנונה, והבעלות אינה צריכה להיות גורם מכריע בפטור. השופטים הסכימו כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי החמיצה את תכליתו והיגיוןו של הפטור. בנוסף, פסק הדין הבהיר את הרשויות המוסמכות להכריע בהיבטים שונים של בקשות לפטור מארנונה. בעוד מנהל הארנונה העירונית קובע אם התקיימו התנאים לפטור, תפקידו של הממונה על המחוז הוא להחליט אם מוסד מתאים להיות קהילה דתית, מוסד דתי, אגודת צדקה או מוסד חינוך. הערעורים התקבלו באופן חלקי, והדיון הוחזר למנכ"ל על מנת שישקול מחדש את כשירותו של המשיב כמוסד חינוכי. עוד הודגש בהחלטה, כי אם יפסוק המנכ"ל לטובת המשיב, יקבע מנהל הארנונה אם התקיימו יתר התנאים לפטור.