ה"פ 26014-08-14

תקציר

יורשי רוכשי חלקת אדמה בחדרה בשנת 1962 ביקשו לרשום את הקרקע על שמם. המוכרים הוכרזו פושטי רגל זמן קצר לאחר העסקה, ורק שנים לאחר מכן נודע לרוכשים כי הקרקע לא נרשמה על שמם, מה שהוביל אותם לעתור לבית המשפט. המשיבים העלו את טענת ההתיישנות, שנדחתה על ידי בית המשפט, שכן העסקה לא נרשמה, ומקנה למבקשים זכות מחייבת במקרקעין שאינה חסינה מפני התיישנות. עוד נמצא כי למבקשים זכות קניין שוויונית, כלומר המירוץ לניצחון על תקופת ההתיישנות מתחיל כאשר המוכר מתכחש לנאמנותו לקונה. השופטת דחתה גם את טענת השיהוי, וקבעה כי המבקשים עשו די כדי לנסות להשלים את הרישום, ולמשיבים לא נגרם נזק ראייתי בשל השיהוי. בסוגיית ייפוי הכוח החסר והסכם המכר, קבעה השופטת כי שטר המכר מהווה ראיה ראשונית מספקת למכירה, וניתן להוסיף לו עדות בעל פה, וכי זכויות המבקשים במקרקעין תקפות הן על פי דיני המקרקעין הקודמים והן על פי דיני המקרקעין הנוכחיים. משכך, היו המבקשים זכאים לכך שהמקרקעין יירשמו על שמם. לבסוף הורה השופט למשיבים לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין, בסך 8,000 ₪.