ת"פ 40206/05

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לעתירה של הסנגור בתיק פלילי, כנגד האופן שבו התביעה מנהלת את עניינה בנוגע לעדויות עדים. ההגנה טוענת כי הכנת עדי התביעה עולה כדי הליך חקירה, שיש להותירו בידי המשטרה, ולא להתבצע על ידי התביעה עצמה. עוד הם טוענים כי הליך רענון הזיכרון של התביעה מרחיב את היקף עדויות העדים, יוצר חומר חקירה נוסף ופוגע בזכויות הנאשמים. עם זאת, התביעה טוענת כי מדובר בטיעונים פורמליים וטכניים בלבד, וכי הם נקטו צעדים רבים כדי להקל על עבודת ההגנה, לרבות מתן גישה לחומרי חקירה. בית המשפט מצדד בהגנה, וקובע כי התביעה אינה יכולה לבצע פעולות חקירה משלימות במסווה של רענון זיכרון. השופט מתייחס גם לסוגיית הפרטים החדשים העולים מראיונות ראשוניים עם עדים, אותם יש לתעד ולשתף עם ההגנה מראש. בעוד השופט מסרב לקבוע כללים נוקשים בנושא, הוא קובע כי על התביעה למסור להגנה פרטים על תהליך רענון הזיכרון, לרבות האופן שבו עדים מזהים מסמכים או קבצים, ולציין את מספרם ומיקומם של תיקים מזוהים. השופט מדגיש כי תיקים שלא זוהו על ידי עדים לא ייחשבו ראיות, ואם התביעה מעוניינת להשתמש בהם, עליהם לדבוק בהליכים משפטיים. בנוסף, השופט מקווה כי פסיקה זו תוביל לדיונים יעילים יותר, ותחסוך זמן לכל הצדדים המעורבים.