ת"א 18122-04-20

תקציר

הנתבעים בנו מבנים בשטחם ללא קבלת אישור מראש ובכתב או היתר בנייה, בניגוד להסכם משבצות. התובעת דרשה דמי שימוש עבור מבנים אלה. הנתבעים טענו כי ללא נוהל תקף או הוראה חוזית, התובעת אינה זכאית לגבות שכר טרחה זה. עוד טענו כי חתימת התובעת על המלצה לתכנית מתאר ספציפית מהווה ויתור על זכותה לדרוש דמי שימוש בעבר. השופט דחה את טענות שני הנאשמים. הוא קבע, כי היעדר מנגנון פיצוי בהסכם המשבצת אינו מונע מהתובעת לתבוע פיצוי בגין ההפרה, וכי חתימת התובעת על ההמלצה אינה מעידה על ויתור על זכויותיה, מה גם שבמסמכים עליהם חתמה לא הוזכר כתב ויתור כלשהו. השופט קיבל את ממצאיו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, אשר העריך את שווי הקרקע ואת שיעור הרווח היזמי הראוי, אשר השופט קבע כי צריך להתבסס על שווי השוק של הקרקע. השופטת התאימה את חישובי התובעת לגבי דמי השימוש, שהכילו כמה טעויות, וקיבלה את החישובים המתוקנים שהגישה התובעת תוך שינויים לגבי תקופות הריבית וחלק מהערכים. השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובע סך של 268,858.12 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 26.6.2023 ועד לתשלום התשלום. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 20,688 שקל והוצאות משפט בסך 5,000 ₪. הם נדרשו לשלם דמי שימוש החל מ-1 ביוני 2023, ועד לפירוקם, פינויים או הסדרתם של המבנים, על סמך הערכת שווי הקרקע האחרונה של מומחה בית המשפט. השופט גם הורה לנתבעים להרוס ולפנות את המבנים בתוך שנה ואישר לתובע לעשות כן אם הנתבעים לא יעמדו בדרישות. הנתבעים יישאו באחריות להוצאות ההריסה של התובעת אם תהרוס את המבנים. ניתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש לא חקלאי בקרקע או כל שימוש שאינו מותר על פי חוק במשך שנה. עוד קבעה השופטת כי תביעת התובעת להמשך תשלום פיצויים לאחר 31.5.2023, עד לפינוי המבנים, מוצדקת, ועל הנתבעים לציית. לבסוף הכיר השופט בזכות הערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.