ע"פ 6538/22

תקציר

עניינו של הערעור בתקופת האשפוז המרבית של נאשם חולה נפש שנמצא אשם בעבירת הרצח הבסיסית, שהעונש עליה הוא מאסר עולם. המערערת, המדינה, טענה כי תקופה זו צריכה להיות 25 שנה, ואילו המשיב סבר כי היא צריכה להיות 20 שנה. ניתוחו של השופט י' אלרון נפתח בכך שתקופת המאסר המרבית בעבירת היסוד של רצח היא 30 שנה או מאסר עולם לתקופה בלתי מוגבלת. מאסר עולם, כהגדרתו בחוק העונשין, אינו מוגבל במשכו, אך המחוקק קבע תקופת מאסר מקסימלית של 20 שנה למאסרי עולם שאינם חובה. עם זאת, החוק קובע במפורש כי על עבירה של המתת חסד, לרבות רצח, רשאי בית המשפט להטיל עונש של עד 30 שנה או מאסר עולם לתקופה בלתי מוגבלת. לפיכך, תקופת המאסר המקסימלית בעבירת הרצח הבסיסית היא 30 שנה לפחות. לאחר מכן פנה אלרון לחוק טיפול בחולי נפש, המנחה את קביעת תקופת האשפוז המרבית כתקופת המאסר המרבית. על פי חוק זה, תקופת האשפוז המרבית בעבירות שעונשן מאסר עולם חובה היא 25 שנים. מדובר בסטייה חקיקתית מן הכלל, המצביעה על כך שהמחוקק מתכוון למשך מקסימלי זה של אשפוז כפוי בעבירות הפליליות החמורות ביותר. מאחר שהעונש על עבירת הרצח הבסיסית הוא מאסר עולם, בין אם חובה ובין אם לאו, הגיע אלרון למסקנה כי גם תקופת האשפוז המרבית בגין עבירה זו צריכה להיות 25 שנה, ולא 20 שנה כפי שהציע המשיב. עוד טען אלרון כי רמת האשמה וחומרת העבירה אינן צריכות להשפיע על קביעת תקופת האשפוז המרבית, שמטרתה בראש ובראשונה טיפול רפואי והגנה על הציבור. בנוסף, כלל הפרשנות המקלה בתיקים פליליים אינו חל כאן, שכן הוא מתייחס להגדרת העבירה עצמה ומקנה לפרט חופש פעולה. לבסוף, לא ניתן להסיק את תקופת האשפוז המרבית בגין עבירת הרצח הבסיסית מעבירת המתת החסד בנסיבות של אחריות מופחתת, שכן מצבים אלה שונים במהותם. לסיכום, הציע אלרון לקבל את ערעור המדינה ולקבוע את תקופת האשפוז המרבית בעבירת היסוד של רצח על 25 שנים, עליה הסכימו גם השופטים האחרים, ח' כבוב וע' פוגלמן.