בש"מ 1893/03

תקציר

המבקשים ביקשו ארכה להגשת ערעור חדש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין חובתם בתשלום ארנונה לשנת 2001, לאחר שערעור נדחה. הערעור המקורי נדחה משום שהמבקש לא פנה לוועדת ההנחות לקבלת הנחה במס, אלא פנה ישירות לבית המשפט. בקשתו הנוכחית של המבקש היא חריגה, שכן מרבית בקשות הארכת ההליכים מוגשות להארכת ההליך, ולא לאחר שערעור במועד כבר נדחה. ובעוד שלבית הדין יש סמכות להאריך מועדים, הוא אינו יכול להצדיק ערעור חדש על פסק דין שכבר הוגש עליו ערעור ונדחה, גם אם הפיטורים נעשו בהסכמה. זאת משום שבעל דין אינו יכול לערער על אותה החלטה פעמיים, והסעד היחיד לפסק דין פגום בהסכמה הוא הגשת תביעה לביטולו. במקרה דנן, הסכמת המבקש לפיטורים לא הייתה מותנית, והסכמתו הנטענת של עורך דינו של המשיב לדון בבקשה להנחה במס לא באה לידי ביטוי בפסק הדין. לפיכך, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור חדש נדחית, אם כי הצדדים מוזמנים לשתף פעולה ולהגיע להסכמה.