פ"ה 42650-04-13

תקציר

פסק הדין דן בסמכויות ההשעיה שבידי הנציב, כמפורט בסעיף 47(א) לחוק שירות המדינה (משמעת), המאפשר לנציב להשעות עובדים שהוגשה נגדם תלונה. סמכות ההשעיה רחבה ואינה תלויה בהחלטת הממונה על השכר בדבר אי סדרים בשכר. בית המשפט בוחן את החלטת ההשעיה באופן תיאורטי, ובוחן האם היא הייתה חוקית, סבירה ובתום לב, והתנהלה בהליך הוגן. אין זה מתפקידו של בית המשפט להחליט מה היה עושה בתפקידו של נציב תלונות הציבור; במקום זאת, היא בוחנת את ההחלטה באופן מינהלי. החלטת נציב תלונות הציבור להשעות עובד שהואשם בעבירות משמעת נפרדת מסמכותו של הממונה על השכר לבטל הסכם שכר חריג. לעובד המדובר נערך שימוע בכתב לפני קבלת ההחלטה, די בכך על פי הפסיקה, והוא לא היה זכאי לשימוע בעל פה. בית המשפט לא מצא פגמים פרוצדורליים בהליך קבלת ההחלטות של הנציב וסבר כי ההחלטה סבירה ומידתית, תוך התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים. הכוונה מאחורי ההשעיה לא הייתה ללחוץ על העובד להסכים להסדר טיעון, ולא היו ראיות לאכיפה בררנית או לא ראויה. לפיכך, הבקשה נדחתה, והעובד חויב בכיסוי הוצאות המשיב.