ת"א 62501-11-20

תקציר

במרכז התיק נסוב הסכם שכירות לבית קפה בין התובעת לנתבע. התובעת, שניהלה את בית הקפה, טענה כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שפעלה בחוסר תום לב במהלך מגפת הקורונה וביקשה לבטל את ההסכם. מנגד, הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין דמי שכירות שלא שולמו ופיצויים. בית המשפט לא מצא כל ראיה לחוסר תום לב מצד הנתבע. תחת זאת, התובע הוא שפעל בחוסר תום לב בכך שלא שילם דמי שכירות, פינה את המקום והתקשר בהסכם עם שוכר אחר ללא הסכמת הנתבע, ובכך הפר את הסכם השכירות. זאת ועוד, התנהלותה של הנתבעת לאורך כל מערכת היחסים החוזית הייתה סבירה, במיוחד בהתחשב בנסיבות המגפה. עוד ציין בית המשפט כי הנתבע ניסה להגיע להסדר עם התובע ואף הסכים לדמי שכירות מופחתים. באשר לתביעה שכנגד, בית המשפט חייב את התובעת וערביה לשלם לנתבעת סך של 156,994 ₪, שכללו חובות לעירייה, נזקים לנכס, פיצויי קיום בגין דמי שכירות שלא שולמו ופיצויים בגין עוגמת נפש. סכום זה היה אמור להיות מקוזז בערבות הבנקאית הממומשת בסך 40,000 ₪. בנוסף, חויבו התובע והנתבעים שכנגד לשלם לנתבע במשותף 33,000 ₪ שכר טרחה והוצאות. לפיכך נדחתה התביעה המקורית, והתביעה שכנגד התקבלה ברובה. לתובע ולנתבעים שכנגד ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, ולאחר מכן יחולו ריבית והצמדה.