ת"פ 60032-06-19

תקציר

פסק הדין דן בעונשים על ציד והחזקה של חיות בר מוגנות בישראל. השופט משרטט את הערכים החברתיים שנפגעו מעבירות אלה ואת העיקרון המנחה של הלימות בענישה, שהוביל לקביעת מתחם הענישה המתאים לכל אישום. כתב האישום הראשון עסק בציד ציפורים מוגנות בשיטות אסורות, שגרמו להריגתן של ציפורים רבות. בית המשפט מצא את הנאשם אשם והטיל עליו עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל (שיכול לשמש כעבודות שירות) וקנס של 25,000 ₪. באישום השני יוחס לנאשם ציד דורבנים והחזקת חיות בר מוגנות. בית המשפט קבע את אזור העונש המתאים כמאסר על תנאי או עבודות שירות, יחד עם התחייבויות כספיות. האישום השלישי הרשיע את הנאשם בציד והחזקת חיות בר מוגנות. העונש על האישום הראשון נקבע על שישה חודשי מאסר בפועל וקנס של 15 אלף שקל, ואילו על האישום השני הוטל עונש של עבודות שירות וקנס מופחת. בנוסף, בית המשפט הורה על התחייבויות כספיות, נמנע מהטלת מאסר והוציא צו האוסר על הנאשם לצאת מהארץ. השופט הדגיש את הצורך בהרתעה ואת עקרון השוויון בענישה, אך הכיר בכך שיש לבחון כל מקרה לגופו. כמו כן, דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן בשל חומרת העבירות ועברו הפלילי של הנאשם. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם תשעה חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, קנסות ואיסור ביצוע עבירות נוספות. השופט הדגיש גם את חשיבות ההגנה על חיות הבר ואת ההשלכות האפשריות של ציד בלתי חוקי.