עע"מ 29/20

תקציר

פסק הדין דן בהליכי התכנון המזורזים של ועדת התכנון הארצית, ובפרט באישור תכנית "מתחם 10" בישראל. חוק הותמ"ל, שנועד להגדיל במהירות את היצע יחידות הדיור, מאפשר לוועדה לעקוף שלבים תכנוניים טיפוסיים מסוימים. מאחר שפג תוקפו של החוק, הוראותיו עדיין חלות על תכניות שהופקדו עד מועד מסוים, לרבות תכנית "מתחם 10". בית המשפט הדגיש את תפקידו המוגבל בבחינת החלטות מסוג זה, אלא אם כן ניכרים פגמים משפטיים או פרוצדורליים. על חוקיות התוכנית ערערו שלושה טעמים: סמכות, נוהל ושיקול דעת. הועלו חששות לגבי סתירות עם תמ"א 35, המגבילה פיתוחים מסוימים, והאם שימושים מסחריים ותיירותיים עולים בקנה אחד עם התניות משפטיות. למרות בעיות פרוצדורליות עם הגשת התכנית הראשונית ומעורבותה של רשות מקרקעי ישראל, מצא בית המשפט כי ליקויים כלשהם אינם מהותיים דיים כדי לבטל את האישור. כמו כן, בית המשפט קבע כי לא נפל חוסר סבירות קיצוני בהחלטת הוועדה. כמו כן הועלו התנגדויות לגבי הצורך ביחידות דיור והתהליך המתנהל לפני שינוי גבולות מוניציפליים. למרות מורכבות זו, בית המשפט החליט לאשר את אישור התוכנית בוועדה הארצית לתכנון, כאשר השופטים הסכימו כי התערבות לא תהיה מוצדקת בהתחשב בניואנסים הפרוצדורליים והעובדתיים שהוצגו. ההחלטה מדגישה את האיזון בין זירוז היצע הדיור לבין עמידה בסטנדרטים תכנוניים וסביבתיים.