ת"א 9813/85

תקציר

המקרה סובב סביב רכב שנגנב מחניון. בעל הרכב תבע את חברת החניון על נזקים, אך בית המשפט דחה את התביעה. בית המשפט קבע כי מערכת היחסים בין בעל החניון לבין בעל הרכב היא מערכת יחסים של שכירות והלוואות, ולא חוזה לשמירה. על פי חוק שומרי הסף, קיימים שני סוגי שמירה: חוזית וחזקה. מאחר והרכב חנה במגרש והבעלים החזיק ברכב, נוצרו יחסי שמירה מבוססי החזקה. בית המשפט פירש את החוק וקבע כי חברת החניון החזיקה ברכב ולכן, באופן עקרוני, חלה עליה החובה לשמור עליו. עם זאת, אחריותה של החברה הייתה מוגבלת בשל אופי יחסי השמירה. בית המשפט עמד גם על תפקידן של סעיפי ויתור ביחסים חוזיים ותחולתן המוגבלת בסוגים אחרים של מערכות יחסים. בנוסף, ניתח השופט לעומק את מושג הרשלנות ביחס לשמירה וקבע כי לחברת החניון לא הייתה חובה רציפה והדוקה לצפות ולמנוע את הגניבה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 1,000 ₪.