בג"צ 4751/11

תקציר

העותר, ששימש כשומר של אביו בדרום לבנון, ביקש לשנות את סיווגו ל"מאבטח" כך שיהיה זכאי להטבות נוספות מהמשיב – גוף ממשלתי ישראלי האמון על מתן סיוע לאנשי צבא דרום לבנון (צד"ל) ומנגנוני הביטחון שסייעו למדינה. המשיב סירב לבקשה זו, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה בטענה כי החלטת המשיב פגומה וכי לא מיצו את בחינת עניינו. המשיב טען מנגד כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי, וכי העותר לא עמד בקריטריונים לסיווג שביקש, שכן שימש בתפקיד לא סטנדרטי. לאחר ששמע את הצדדים ובחן את טענותיהם, מצא בית המשפט כי העותר אכן מילא תפקיד ייחודי המטשטש את הגבול בין "מאבטח" ל"מאבטח". עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המשיב לדחות את בקשת העותר לסיווג מחדש הייתה סבירה, שכן לא הייתה כל אינדיקציה להסכמת המדינה או לתיאום לשינוי תפקידו. גם ההבחנה בין הסיווגים נמצאה תקפה, והשיהוי של העותר בהגשת העתירה – שגרם לקשיים בחשיפת העובדות – לצד היעדר שינויים בירוקרטיים התומכים בטענתו, פעלו לרעתו. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, ללא צו להוצאות, בשל השיהוי הכבד וחוסר יכולתו של העותר להצדיק את הסיווג מחדש שביקש. סגני הנשיאים נאור ושוהם הסכימו עם ההחלטה.