ת"א 38078-10-14

תקציר

התובע והנתבעים הם בעלי חלקת קרקע משותפת והם מנהלים אותה כבעלים משותפים מזה שנים רבות. התובעת מבקשת לפרק את השותפות ביניהם וביקשה מבית המשפט לחייב את הנתבעים למכור לה את הקרקע. לטענתה, חלוקת הקרקע או רישומה כבית משותף תגרום לבעלים הפסדים ניכרים שכן מדובר בבניין ישן הזקוק לשיפוץ והנתבעים לא שיתפו עמה פעולה בעבר לצורך שיפוץ או ניהול. עוד טענה כי הליכי הפשרה בעניין הקרקע יתארכו זמן רב מדי וימנעו מהם לרשום אותה כבית משותף. הנתבעים התנגדו לתביעה וטענו כי כוונתו האמיתית של התובע מאחורי התביעה היא לנצל את הקרקע ולהרוויח, וכי הדרך החסכונית ביותר לפירוק השותפות ביניהם תהיה רישום הקרקע כבית משותף, אשר ישמור גם על זכויות הקניין שלהם. עוד טענו כי תמיד שיתפו פעולה בסבירות ובתום לב. בית המשפט בחן את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. נקבע כי התובעת לא הוכיחה כי רישום המקרקעין כבית משותף יגרום לבעלים הפסד ניכר, וכי חוות הדעת שהציגה התובעת אינן מדויקות וניתן לערער עליהן בקלות. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים שיתפו פעולה מאז ומתמיד בניהול הבניין ושיפוצו ולא הייתה כל ראיה למחלוקת משמעותית או לחוסר שיתוף פעולה מצידם. באשר להליך הסדר המקרקעין ציין בית המשפט כי מדובר במכשול זמני שלא יצדיק לאלץ את הנתבעים למכור את הקרקע ולפגוע בזכויות הקניין שלהם. בית המשפט הדגיש כי הדרך המועדפת לפירוק שותפות היא לחלק את הקרקע בעין או לרשום אותה כבית משותף, שכן שיטות אלה מכבדות את זכויות הקניין של הבעלים. מאחר שהתובע לא ביקש כל סעד חלופי והנתבעים לא הגישו תביעה שכנגד, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבעים.