תת"ע 15384/09

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת להתנגדות הסנגור לקבילות תעודה של בלון גז ששימש לבדיקת פיכחון. התעודה, שהיא למעשה תווית המודבקת לבלון, מכילה פרטים על ריכוז האתנול וערכים נוספים הנמצאים במיכל הגז. ההגנה טענה כי התעודה מהווה ראיית שמיעה ולכן יש לפסול אותה. עם זאת, השופט שקל בכובד ראש את טיעוני הצדדים והחליט לדחות את עמדת ההגנה. הם קבעו כי מרגע שהוכחה אמינותו וחוקיותו של המכשיר ששימש בבדיקה, כל שהיה צורך להוכיח הוא שהמשטרה פעלה בהתאם להוראות היצרן. נטל ההוכחה עבר אז להגנה להוכיח אי סדרים בתהליך ההסמכה. כמו כן, קיבל השופט את טענת התביעה כי דרישת עדותו של עובד מעבדה מיצרן בלוני הגז אינה סבירה ואינה מעשית. תחת זאת, בית המשפט הכיר בתעודה כמסמך אמין, וציין כי במכשיר ששימש לבדיקה היה מנגנון לזיהוי סטיות בין ערך הגז הידוע לבין הערך הנמדד. לפיכך, התעודה הייתה קבילה כראיה, אם כי משקלה של ראיה זו ייקבע בהמשך. השופטת ציטטה גם תקדימים משפטיים והוראות התומכות בקבילות התעודה, והדגישה כי המגמה הרווחת בפסיקה היא להעביר את המוקד מקבילות למשקל הראיות. ככלל, החשש בדבר מהימנות התעודה נמצא מזערי, ונקבע כי ניתן לקבל את התעודה כראיה, מתוך הבנה כי משקלה יישקל במהלך הכרעת הדין. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 1.2.11.