ע"א 361/66
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין מתייחס למחלוקת על הפקעת קרקעות לצרכי ציבור בישראל. המקרה נסוב סביב השאלה האם על המדינה או רשות מקומית לפנות דיירים מוגנים מהקרקע המופקעת מכוח חוק הגנת הדייר או מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). זה האחרון נותן לממשלה סמכויות לרכוש קרקע למטרות ציבוריות ללא צורך להסכים על פיצוי מראש, מה שהופך את זה לתהליך מהיר יותר. בית המשפט קבע כי רשות הפיתוח, שהיא הבעלים של הקרקע המדוברת, היא ישות נפרדת מהמדינה ויש לה זכויות משלה בקרקע. גם אם המדינה הייתה בעלת הבית, קבע בית המשפט כי שני אפיקי הפינוי אינם סותרים זה את זה וכי אין לחייב את המדינה בהליך הארוך יותר לפי חוק הגנת הדייר. פסק הדין הדגיש את האינטרס הציבורי בהפקעת קרקעות יעילה לטובת פרויקטים חיוניים ואישר כי לשר האוצר יש את המילה האחרונה בקביעת המטרה הציבורית ודחיפותה. מאחר שרשות הפיתוח היא הבעלים של הקרקע, הגיע בית המשפט למסקנה כי חוק הגנת הדייר אינו חל במקרה זה. פסק הדין גם הבהיר את תפקידם המצומצם של בתי המשפט בדיון בבקשות לחזקה לפי פקודת הקרקעות, תוך התמקדות אך ורק בשאלה האם שר האוצר זכאי להחזקה. לבסוף קבע בית המשפט כי המדינה זכאית לחזקה בלתי מותנית בקרקע, בתקווה שהחלטה זו תשים קץ לתסבוכת המשפטית סביב ההפקעה.
חקיקה מקושרת
ע"א 361/66 מדינת ישראל נ' משה ארבספלד ו-טובה ברונשטיין, עליון (12.8.1966)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.