רע"פ 89/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על עונש מופחת לגבר שביצע תקיפה בנסיבות מחמירות בבת זוגו ההרה, וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. התקיפה, שהתרחשה בסמוך לתחנת משטרה, גרמה לחבלות ולנפיחות של הקורבן, ולהשפלה פומבית רבה. לאחר מעצרו הורשע האיש על סמך הודאתו. בית משפט השלום בירושלים הרשיע אותו וקבע תחילה את עונשו ל-6 חודשים מאחורי סורג ובריח, שעלולים לשמש כעבודות שירות, ועד 20 חודשי מאסר, בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו, חומרת העבירה ועברו הפלילי של הנאשם. בית המשפט שקל גם את נסיבותיו האישיות של האיש, כגון המשמורת שלו על ילדיו, ואת פרק הזמן שבילה במעצר. בסופו של דבר גזר עליו בית משפט השלום חודשיים מאסר בפועל, עבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, 3 חודשי מאסר על תנאי ושנת מאסר על תנאי. על פסק דין זה הוגש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה גם הוא את הערעור, מה שהוביל את הנאשם לבקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר - שגם היא נדחית, שכן פסק הדין לא עורר שאלה משפטית עקרונית, והעונש שהוטל לא היה חמור יתר על המידה בהשוואה למקרים דומים. הנסיבות גם לא חשפו שיקולים ייחודיים של צדק המצדיקים בחינה נוספת. המלצת שירות המבחן, אף שהיא נלקחת בחשבון, אינה מחייבת, ובתי המשפט נהגו בסלחנות כלפי הנאשם, בהתחשב בנסיבותיו. לפיכך, דחתה השופטת את בקשת רשות הערעור, והותירה את בקשותיו הנוספות של הנאשם על כנן.