בר"ע 52980-11-20

תקציר

בית המשפט דחה את הערעורים, בקובעו כי לשונו המפורשת של חוק עובדים זרים ותכליות תיקון 18 מתיישבות עם טענות המשיבים. תחילה פירט בית המשפט את הוראות החוק הרלוונטיות להעברת תשלומים לקופות החולים עבור עובדי ניקיון. ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה חלים על כל המעסיקים בענף הניקיון, ומחייבים אותם להפקיד כספים לביטוח פנסיוני, מעבר לשיעור הפרשות המעסיק המוכרות במשק הרחב. ההחלטה התייחסה גם לזכותם של עובדים זרים לביטוח פנסיוני בדומה לעובדים ישראלים, גם בהתחשב באתגרים המעשיים הכרוכים בכך בהינתן מעמדם הזמני של העובדים הזרים במדינה. תיקון 18 נועד להבטיח את זכויותיהם הסוציאליות של עובדים זרים, לספק חיסכון לחזרתם הביתה, ליצור תמריצים לעזיבתם במועד ולהגדיל את עלויות המעסיקים לטובת עובדים ישראלים. למרות טענות המערערים לפיהן התיקון משנה את חובות המעסיקים, בית המשפט אישר כי עובדים זרים אינם צריכים להיות בעמדת נחיתות בהשוואה לעובדים ישראלים, ואישר כי תשלומי מעסיקים לחשבונות פיקדון למסתננים אינם תחליף לתשלומים נדרשים אחרים. בנוסף, דחה בית הדין את טענותיהם המאוחרות של המערערים לפיהן הסכמים קיבוציים חלים רק על עובדים ישראלים, תוך שהוא מציין בעיות עקביות עם פעולות וטיעונים קודמים. בסופו של דבר, הערעורים נדחו, ואישרו את זכויות המשיבים לתשלומים, כאשר שאלות ספציפיות לגבי הקצאות תשלומים נותרו לעת עתה ללא פתרון. בית המשפט נתן רשות ערעור במקרים מסוימים, אך דחה את כל ארבעת הערעורים, תוך הטלת הוצאות על המערער מס' 1 ומתן הוראות פרוצדורליות לשחרור כספי פיקדון.