ערר 51/10

תקציר

בעלי בית אבות ביקשו לשפץ ולהרחיב את המתקן שלהם, והגדילו את מספר החדרים מ-21 ל-31 ואת השטח המרובע מ-435 ל-1,039. ועדת התכנון המקומית דחתה את בקשתם בנימוקים שונים: הרחבת המתקן תשנה את אופי סביבת המגורים, תגביר את עומסי התנועה ותעמיס על קווי הביוב. בנוסף, מצאה הוועדה כי ההצעה אינה עומדת בדרישות שיפוע הגג וחרגה מהגובה המותר, דבר המחייב הקלה שפורסמה. המבקשים ערערו בטענה כי החלטת הוועדה פופוליסטית, מפלה ופוגעת בזכות הקניין שלהם. לטענתם, השיפוץ נחוץ לשיפור תנאי המגורים וכי הגדלת מספר החדרים הכרחית מבחינה כלכלית. עם זאת, ועדת הערר אישרה את החלטת הוועדה המקומית וקבעה כי ההרחבה תביא לשינוי בלתי מתקבל על הדעת באופי השכונה ולהגדלת צפיפות האוכלוסייה שאינה מותרת על פי התוכנית החלה. הם הדגישו כי זכות הקניין כפופה למגבלות תכנוניות וכי לוועדה המקומית שיקול דעת לדחות בקשות התואמות את התכנית בנסיבות חריגות. ועדת הערר דחתה גם את הטענות לאפליה, וציינה כי כל מקרה נבחן לגופו. כמו כן, הוועדה ראתה בהצדקות כלכליות עילה מספקת להגדלת הצפיפות באופן משמעותי מעבר למותר. לפיכך, הערר נדחה, אם כי הוועדה ציינה כי ייתכן שתאושר בקשה מחודשת למתקן קטן יותר.