ע"א 9767/11

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנותו של סעיף 156(א) לפקודת המכס, המאפשר החזר של 90% מהמכס ששולם על טובין מיובאים ש"לא היה בהם שימוש בישראל" ויוצאו תוך שישה חודשים מיום שחרורם מביקורת המכס. המערערים, בעלי הזיכיון למכירת ביגוד והנעלה של זארה ופול אנד בר בישראל, ביקשו להשיב את המכס על מוצרים שהוחזרו לחברה הספרדית אינדיטקס, המספקת אותם, בטענה כי הטובין לא שימשו בישראל. רשות המכס דחתה את בקשתם, מה שהוביל את המערערים לתבוע סעד כספי והצהרתי. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. המערערים טוענים כי יש לפרש את המונח "שימוש" בסעיף 156(א) כמתייחס למימוש או מכירה של הטובין על ידי הצרכן הסופי. בתוך כך, טוענת רשות המכס המשיבה כי המונח "שימוש" מתייחס לכל תועלת כלכלית המופקת מהטובין על ידי היבואן. בית המשפט קבע, כי הפרשנות הלשונית למונח "שימוש" תומכת בעמדת המשיבה, וכי תכליתה של ההוראה – להגן על תוצרת מקומית ולצמצם את הנזק ליבואנים שלא נהנו מטובין מיובאים – נשקלת אף היא לטובת המשיב. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי כי המערערים נהנו כלכלית מהצגת הטובין בחנויותיהם. לפיכך, הערעור נדחה, כאשר המערערים שילמו למשיב אגרות והוצאות בסך 18,000 ₪. השופט רובינשטיין ציין את אופיו הבינארי של סעיף 156(א), שאינו מאפשר החזר חלקי של מכס, והציע לגורמים הרלוונטיים לשקול לתקן את הפקודה כך שתאפשר גמישות רבה יותר בקביעת סכום ההחזר על בסיס התועלת הכלכלית והרווח שנצברו ליבואן.