ת"א 1251/99

תקציר

התובע, שהיה בן 15 בעת האירוע המדובר, טען כי נפגע בעת שעבד בבית כנסת בבעלות המועצה הדתית חיפה. הוא טען כי המועצה, כמעסיקתו, הפרה את חובת הזהירות שלה כלפיו ולכן היא אחראית לנזקיו. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את נסיבות התאונה כפי שטען. למרות שהתובע אכן נפגע בתוך בית הכנסת, הראיות הצביעו על כך שהוא נפגע תוך כדי משחק או ביצוע תחבולות, ולא במהלך עבודתו כפי שטען. כמו כן, השופט מצא כי התובע אינו עובד המועצה. טענת התובע כי הועסק במפורש על ידי המועצה, בהסכמת היו"ר שלה, לא נתמכה בראיות מהימנות. עדי המועצה הכחישו בעקביות כי ניתנה הסכמה כזו, וגרסת התובע לאירועים אינה עקבית ואינה עולה בקנה אחד עם עדויות ומסמכים אחרים. מאחר שהתובעת לא הוכיחה קיומם של יחסי עובד-מעביד, לא ניתן להטיל על המועצה אחריות ישירה לרשלנות. עוד קבעה השופטת כי המועצה אינה נושאת באחריות שילוחית לרשלנות האב כלפי התובע. אמנם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המועצה לבין האב, אך פעולתו של האב לאפשר לתובע לעבוד ללא פיקוח בבית הכנסת חרגה מתחום תפקידו. לפיכך, המועצה לא הייתה אחראית להפרת חובת הזהירות של האב כלפי התובעת. בנוסף, דחתה השופטת את הודעות הצד השלישי של המועצה נגד האב ומגדל חברה לביטוח בע"מ. האב נמצא האחראי העיקרי לאירוע, ופוליסת הביטוח של מגדל לא כיסתה את האירוע שכן לא מדובר בביטוח אחריות מעבידים והתובע לא היה עובד המועצה. בסופו של דבר נדחתה התביעה נגד המועצה, והתובע חויב בתשלום אגרת משפט מופחתת בסך 15,000 ₪, בהתחשב בנסיבותיו. המועצה לא חויבה בהוצאות משפט או בשכר טרחה, והודעות צד ג' שלה נדחו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 22.2.06.