עת"מ 15198-10-11

תקציר

העתירה מערערת על סירובו של משרד הפנים להעניק אזרחות ישראלית או תושבות קבע לעותר, תושב ארעי. השאלה המרכזית היא האם חל שיהוי בטיפול בבקשתו, המצדיק שדרוג למרות הוראות הוראת השעה בישראל. העותר, תושב השומרון, קיבל מעמד של תושב ארעי בשנת 1998, בעקבות בקשה שהוגשה בשנת 1995. בשנת 2002 הקפיאה הממשלה את הטיפול בבקשות של תושבי הרשות הפלסטינית לקבלת מעמד בישראל. העותר טוען כי היה זכאי למעמד של תושב קבע בשנת 2001, לפני ההקפאה, וכי התמהמהות המשרד בטיפול בבקשתו מזכה אותו באזרחות. לטענת המשרד, חל שיהוי משולש המונע את הגשת העתירה: ראשית, העותרת לא דרשה שדרוג לפני ההקפאה; שנית, הוא לא הגיש בקשה בעקבות פסק דין של בית המשפט מ-2008 שיכול היה להיטיב עמו; שלישית, הוא המתין חצי שנה לאחר קבלת החלטת המשרד בשנת 2010 בטרם הגיש עתירה מנהלית. בית המשפט מוצא חולשה ניכרת בטענות השיהוי של המשרד וקובע כי זכויות העותר והתנהלות המשרד אינן מצדיקות לשקול מחדש שדרוג. היא מדגישה כי זכאותו של העותר למעמד מותנית בגורמים שונים וכי השלמת תקופת ההכשרה אינה מקנה לו זכות לאזרחות מיידית. זאת ועוד, קבלתו של העותר את החלטות המשרד מעידה על הסכמתו עמן, ובית המשפט אינו יכול לדון בהן בדיעבד ללא ראיות ברורות לטעות או לשיהוי, דבר החסר במקרה זה. כל עוד עומד חוק הוראת השעה על כנו, אין מקום לשדרג את מעמדו של העותר, ועל כן העתירה נדחית. העותרים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 7500 ₪.