ת"א 45961-08-15

תקציר

המקרה הוא תביעה שהוגשה על ידי תובע לביטול פסק דין שאישר הסדר פשרה שהוא היה צד לו ביחס לנכס. התובע טען כי הסדר הפשרה, שהוביל לפינויו, היה מזויף וכי הוא מעולם לא הסכים לו. הנתבעים, שירשו את הנכס מהבעלים המקורי לאחר מותו, טענו כי הסדר הפשרה אמיתי וכי אחיו של התובע, ראאד, חתם עליו בשם התובע ובאישורו. עוד נטען, כי ראאיד היה השוכר בפועל של הנכס ונותר כך גם לאחר עריכת הסכם שכירות על שם התובעת בשנת 2010. בית המשפט מינה מומחה שיבדוק מי הייתה חתימתו על הסדר הפשרה, והמומחה הגיע למסקנה שזו אכן חתימתו של ראאיד. בית המשפט מצא את חוות הדעת של המומחה ניטרלית ואמינה והעדיף אותה על פני חוות הדעת של המומחה מטעם התובע. בנוסף, בחן בית המשפט ראיות נוספות, לרבות עדויות ומסמכים, ומצא בהן תמיכה לטענת הנתבעים כי הושג הסדר הפשרה עם ראאיד וכי הוא מוסמך לחתום עליו בשם התובע. בית המשפט קבע כי ראאיד היה השוכר של הנכס או שהיה בידו אישור של התובע לפעול בשמו בשל מעורבותו המתמשכת בעסק הפועל בנכס. נמצא כי הסכם השכירות משנת 2010, שהיה כביכול בין התובע לבין בעל הנכס, עשוי היה להיות חוזה למראית עין בלבד, שכן ראאד המשיך להיות השוכר בפועל. לחילופין, גם אם התובע היה השוכר על פי ההסכם משנת 2010, בית המשפט הגיע למסקנה כי הוא הסמיך את ראאד לפעול בשמו בנוגע לנכס. לפיכך, הסדר הפשרה, שנחתם על ידי ראאד, מחייב את התובעת. בית המשפט התייחס גם לטענות נוספות שהעלה התובע, לרבות טענתו לדייר מוגן וטענותיו להפסדים כספיים וסחורה גנובה. בית המשפט מצא כי טענות אלה אינן נתמכות ואינן עולות בקנה אחד עם הראיות. בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי טענת התובע בדבר תרמית בהסדר הפשרה אינה נתמכת ודחה את התביעה. התובע חויב בהוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחת המומחה, הוצאות עדים ושכר טרחת עורך דין, בסך 44,000 ₪. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים.