בר"ע 1734-04-12

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם שפסק לטובת המשיב, והורה למבקש לשלם למשיב שכר עבודה בסך 3,000 ₪, בצירוף פיצוייה של הלנה משנת 2004 ועד לביצוע התשלום. פסק הדין המקורי ניתן שלא בנוכחותו מאחר שהמבקש לא התייצב בבית המשפט במועד שנקבע. המבקש עשה ניסיונות מרובים לביטול פסק הדין, שכולם נדחו על ידי בית המשפט. המבקש, שלא היה מיוצג ברוב ההליך, טען כי לא היה מודע לדיונים וכי המשיב מסר לבית המשפט כתובת שגויה עבורו. עם זאת, מרישומי בית המשפט עולה כי המבקש קיבל תעודות מסירה כדין לדיונים ולהחלטות, לרבות כאלה המסומנות כ"נמסרו לו" או "נמסרו לבן משפחה". בית המשפט לא מצא טעם בטענות המבקש וראה את המקרה כחריג דיו כדי לדחות את הערעור מבלי ליתן רשות ערעור בערכאה גבוהה יותר. השופט, יגאל פליטמן, סגן הנשיא, הדגיש כי המבקש ידע על פסק הדין המקורי זמן קצר לאחר מתן פסק הדין בשנת 2006 וכי אי תשלום החוב במועד הביא להגדלתו המשמעותית לאורך השנים. בנוסף, פליטמן ציין כי סיכוייו של המבקש להצליח בהגנתו קלושים, ובקשתו החלופית אינה מצדיקה התערבות נוספת. משכך, פסק הדין המקורי עמד בעינו, ובקשת רשות הערעור נדחתה.