ת"פ 19946-07-13

תקציר

הנאשם, שזוכה בשל ראיות בלתי צפויות שהתגלו במהלך המשפט, הגיש בקשה לפיצויים מאוצר המדינה בגין העמדה לדין שלא כדין לפי סעיף 80(א) לחוק. הסעיף מאפשר לבית המשפט להורות על פיצויים אם "לא היה בסיס לאשמה" או אם קיימות "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". השופט קבע כי כתב האישום נגד הנאשם התבסס על ראיות מספקות, ובכך התקיים התנאי השני לזיכוי. עוד ציין השופט כי שתיקתו של הנאשם בחקירתו במשטרה, במקרה הספציפי הזה, פגעה ביכולת להגיע לתוצאה שונה והייתה לרעתו. לפיכך, דרישת "הנסיבות האחרות" לא התקיימה, והבקשה לפיצוי נדחתה. השופטת הדגישה כי יש להתחשב בנסיבותיו של כל מקרה בעת קביעת הפיצויים, וכי השימוש שעושה החשוד בזכות השתיקה עשוי להשתנות במשקלו ממקרה למקרה. בתרחיש זה, העוול שחווה הנאשם לא היה מספיק כדי להצדיק פיצוי, בהתחשב בראיות נגדו ובשתיקתו במהלך החקירה.