עב"ל 43749-02-22

תקציר

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין טענת המערערת להכיר בתאונה שאירעה באתר בנייה ביום 6.6.2017 כתאונת עבודה, נדחה בתחילה. מקרה זה מהווה ניסיון שני של המערערת לזכות בהכרה, לאחר חזרה מוקדמת יותר לבית הדין האזורי כמתחייב מהוראות קודמות של בית הדין הארצי לעבודה. הסוגיה העיקרית נסובה סביב הוכחת מעמדו התעסוקתי של המערער במהלך האירוע: האם היה שכיר או עצמאי. בית הדין האזורי הכיר בהתרחשות התאונה באתר הבנייה בפתח תקווה וקבע כי היא התרחשה במהלך העבודות ובעקבותיהן. עם זאת, המערער לא הצליח להביא ראיות מספיקות להוכחת יחסי עובד-מעביד, ובפרט שלא זיהה גורם כלשהו האחראי לניהול עבודתו או להסכם תנאי העבודה עמו. למרות זאת, לאחר בדיקה נוספת, בית הדין הארצי לעבודה הפך את המסקנה הראשונית. הם מצאו כי מכלול הראיות מצביע על כך שסביר יותר שהמערער היה שכיר ולא עצמאי, בהתחשב בנסיבות עבודתו ובפרקטיקות המגזריות שלו. למרות שזהות מעסיקו לא הוכחה, בית המשפט קבע בהתבסס על תקנות הקובעות כי אם לא מזוהה מעסיקו של קבלן משנה, יש לראות בקבלן הראשי אחראי. משכך, נוכח היעדר ראיות המצביעות אחרת, חזקה על הקבלן הראשי כי הוא ישראלי, דבר המבסס את המערערת כמבוטחת תחת סמכות שיפוט ישראלית. הערעור התקבל אפוא, והתאונה הוכרה רשמית כפגיעה בעבודה, וחייבה את המוסד לביטוח לאומי לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של המערער.