עת"מ 39574-05-16

תקציר

העתירה בפני בית המשפט הוגשה על ידי בעל מרכז קניות המערער על החלטת המשיבים (הרשות) כי מרכז הקניות של העותרת נחשב לקניון, דבר המחייב את הבעלים להוציא רישיון עסק. המשיבים קבעו כי המרכז המסחרי עונה להגדרת קניון לפי צו רישוי עסקים בשל היותו שטח מינימלי של 1,000 מ"ר, כניסות משותפות מרובות, תחום מכל צדדיו ומקורה חלקית. בעתירה נטען כי המרכז המסחרי אינו עונה להגדרה של קניון וכי החלטת הרשות אינה סבירה, נעדרת הסתמכות ולא סיפקה כל הנמקה. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת ודחה את העתירה. בית המשפט קבע כי מרכז הקניות אכן עונה להגדרה של קניון. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אינטרס ההסתמכות של העותרים לא נפגע שכן אופיו של המרכז המסחרי נקבע על ידי העותרים עצמם, והיה עליהם להיות מודעים לאפשרות שהמרכז יסווג כקניון. לבסוף, קבע בית המשפט כי הרשות לא דחתה כל בקשה של העותרים אלא הזהירה אותם מפני אי ציות, ולכן אין צורך בנימוקים כלשהם. העותר חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.