ע"א 59670-05-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את החלטת הרשם ולאפשר למערער להציג הגנה. טענות המערער, אף שהן תמוהות, אינן יכולות להיחשב משוללות כל יסוד. נטייתו של בית המשפט היא לאשר בקשות להגנה עצמית כאשר הנאשם מגלה הגנה אפשרית, אפילו שולית. בשלב זה, בית המשפט אינו בוחן את אמיתות הטענות אלא מניח שדברי הנתבע נכונים. ההליכים החלו בבקשה לביצוע שטר, שהפכה לכתב התביעה. במהלך חקירתו הנגדית הוצגו בפני המערער מסמכים אחדים, אשר אילו היו מתקבלים על ידו היו יכולים להשפיע על החלטת בית המשפט. מאחר שהמערער לא אישר את נכונותם של מסמכים אלה, אין בהם כדי להיחשב כראיה מהימנה. בית המשפט יסרב להתגונן רק כאשר ברור שלנאשם אין סיכוי להצליח, מה שלא קורה כאן. המערער טען כי תקופת הערבות שלו הסתיימה בשנת 2009, טענה שלבית המשפט לא היו די ראיות לשלול. הואיל והמערער הציג בתצהירו טיעון בעל-פה ופירוט מסוים, יש לתת לו הזדמנות להוכיח את טענותיו בבית המשפט. על השופט הדן בבקשה להניח שטענות הנאשם נכונות, במיוחד כאשר הן חושפות הגנה אפשרית. ספקות בדבר טענותיו של המערער אינם מצדיקים שלילת זכותו להתגונן ולהציג את טענותיו. בנוסף, במהלך הדיון עלתה עובדה חדשה – המשיבה קיבלה מחברת הביטוח שלה פיצוי בגין החוב המדובר. הדבר לא הוצג בפני החלטת בית משפט קמא ויש לתת עליו את הדעת בעת קביעת חבותו של המשיב. תצהירו של המערער ישמש כתב הגנה, והתיק יידון בבית משפט קמא. נכון לעכשיו, לא מתקבלת החלטה על עלויות, והן יישקלו בעת מתן פסק הדין.