ת"פ 1330/07

תקציר

הנאשם הואשם בהקמת שני בנייני מגורים ללא היתר, בניגוד לחוקי התכנון והבנייה. המבנים, בשטח כולל של 765 מ"ר, נבנו בשמורת טבע. הנאשם הואשם גם בשימוש מופרז בקרקע ובהפרת צו שיפוטי להפסקת הבנייה. התביעה טענה כי הנתבע היה אחראי לבנייה, שכן הוא היה אחד מבעלי הקרקע, הגיש בקשה להיתרים על הקרקע והודה באחריות בפני פקח. ההגנה טענה כי כתב האישום פגום, כי הנאשם לא זוהה כראוי וכי ההליך התנהל שלא כדין. עוד טענה ההגנה כי מצוקת הדיור באזור, והאפליה והאכיפה הבררנית נגד המגזר הדרוזי, מצדיקים את הבנייה. בית המשפט הרשיע את הנאשם בכל האישומים. בית המשפט קבע כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, וכי זיקתו של הנתבע לקרקע ולבנייה הוכחה מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט קבע כי עדותו של הנאשם אינה אמינה, בעוד עדי התביעה היו כאלה. נקבע כי העובדה שהנאשם לא זוהה כראוי אינה עילה לזיכוי, שכן שמו ומספר תעודת הזהות שלו צוינו נכון בחלק מהמסמכים. בית המשפט דחה את טענות ההגנה בדבר מצוקת הדיור, האפליה והאכיפה הבררנית, וקבע כי הן אינן מצדיקות בנייה ללא היתר. השופט דחה גם את הטענה כי ההליך התנהל שלא כדין, וקבע כי לא נמנע מהנאשם משפט הוגן. לבסוף, קבע בית המשפט כי הנתבע אינו יכול לטעון הן כי לא בנה את המבנים והן כי קיימת לו הגנת צורך.