ע"א 2775/19

תקציר

בפסק דין זה עסק בית המשפט במחלוקת עובדתית שבמרכזה השאלה האם המשיב נפגע מירי כוחות הביטחון במהלך הפרות סדר או תרחיש אחר כפי שטען. בתחילה הוצעה פשרה אך נדחתה על ידי המערער, מה שהוביל את בית המשפט לבחון את הערעור לגופו. בית המשפט הכיר בכך שככלל, אל לערכאות ערעור להתערב בקביעות עובדתיות של בתי משפט פרוצדורליים, אלא אם כן חלים חריגים, כגון טעויות משמעותיות בהערכות מהימנות או כאשר הממצאים התבססו על ראיות חלקיות. המערער טען כי בית משפט קמא הפך באופן פסול את נטל ההוכחה, ודרש מהנאשם ראיות פוזיטיביות שאינן מקובלות או מוצדקות. הכללים הרגילים של המשפט האזרחי מטילים את נטל ההוכחה על התובע, אשר לא הועבר כראוי על פי הפסיקה אלא בנסיבות חריגות. המשיב טען כי נפצע מירי רשלני בעת שסייע בפינוי אישה במהלך הפרות סדר. עם זאת, חוסר עקביות ברישומי הפינוי והטיפול הצביע אחרת, כאשר זמנים מתועדים הצביעו על כך שהוא הגיע לבית החולים לפני האישה שסייעה לה, מה שערער על גרסתו. יתר על כן, הראיות שהציג המשיב, לרבות גרסתו התומכת בעדויות, נחשבו בלתי מספקות ואינן עולות בקנה אחד עם לוחות הזמנים, וחסרו עדויות מאששות של עדי ראייה מאנשי מפתח. ערכאת הערעור מצאה סתירות אלה והמשקל שניתן לממצאיו השגויים של בית משפט קמא סיבה מספקת להתערב, והגיעה למסקנה כי גרסת המשיב לאירועים לא עמדה בסטנדרט "מאזן ההסתברויות" הנדרש בתיקים אזרחיים. לפיכך, הערעור התקבל, תוך דחיית תביעת המשיב כנגד המערערת מבלי לפסוק הוצאות.