סע"ש 22276-10-21

תקציר

התובע, יחיד, תבע את הנתבע, מעסיקו, להטבות תעסוקה שונות. השאלה המרכזית הייתה האם התובע הוא עובד או קבלן עצמאי. בית הדין יישם את המבחן המעורב ומצא יחסי עובד-מעביד, שכן עבודתו של התובע הייתה מרכזית בעסקיו של הנתבע, והוא היה מפוקח ומונחה על ידי הנתבעת, שגם סיפקה לו כלים וחומרים. בנוסף, הצהרותיה של הנתבעת עצמה ומשך ההתקשרות תמכו במעמד העובד. לאחר ביסוס הקשר, בחן בית הדין את תביעות התובע להטבות שונות, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לקופת גמל, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה ופיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקה ותלושי שכר. הנאשם לא הביא כל ראיה שתתמוך בהגנתו, וגרסאותיו סתרו זו את זו פעמים רבות. בהתאם לכך, קיבל בית המשפט במידה רבה את טענות התובעת, והורה לנתבעת לשלם לתובע הטבות שונות, בצירוף הוצאות ושכר טרחה. כמו כן חויב הנאשם לקיים את הוראות הפרשי הריבית והצמדה שבחוק. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והנתבעת חויבה לשלם את הסכומים הנקובים בתוך 30 יום, עם אפשרות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.