רע"ב 1017/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשתו של אסיר לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין החלטת שירות בתי הסוהר לשלול ממנו חופשה ממאסר. האסיר, המרצה מאסר עולם, ביקש חופשה ממאסר אך סורב פעמים רבות על סמך הערכות פסיכולוגיות והערכות מקצועיות שקבעו כי אינו כשיר לחופשה לפני שעבר הליך טיפולי בגין אלימות. החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר מתקבלת על ידי השופט, תוך שהוא מצטט פסקי דין קודמים הקובעים כי לאסירים אין זכות מוחלטת לצאת וכי החלטות שירות בתי הסוהר בנוגע לחופשה מבוססות על נתונים ושיקולים מקיפים לגבי התנהגותו של האסיר, מסוכנותו ונסיבותיו האישיות. השופט מדגיש כי אל לו לבתי המשפט להחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר, אלא לבחון האם השירות שקל כראוי את כל הגורמים הרלוונטיים. מאחר שהחלטת שירות בתי הסוהר בעניינו של האסיר התבססה על הערכות מקצועיות סבירות, אין עילה להתערב. עם זאת, השופטת מציעה שתי הערות נוספות: ראשית, על שירות בתי הסוהר לפעול על פי קביעתו כי שלילת העבירה על ידי האסיר אינה מפריעה לשילובו בקבוצות טיפוליות ולבחון את השמתו בקבוצה מתאימה. שנית, החלטות על חופשות אסירים כפופות לבחינה מחודשת מעת לעת, ועניינו של האסיר צפוי להיבחן בחודשים הקרובים, מה שעשוי להוביל לשינוי נסיבות ולהחלטה שונה. חרף דחיית הבקשה, אין לפרש אמירות אלה כמצביעות על דעה כלשהי לגופו של עניין.