ע"ז 4964-11-20

תקציר

בית המשפט בחן את תוקפה של צוואה שהותירה אחריה אם שנפטרה, המנשלת את בנה. הבן טען כי יש לפסול את הצוואה משום שאחותו, בתו של המנוח, השפיעה שלא לצורך על אמם וכן משום שאמם נעדרה את היכולת הנפשית לערוך צוואה. בית המשפט מינה מומחה שיעיין ברשומות הרפואיות של המנוח. המומחה הגיע למסקנה כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה. חוות הדעת התבססה על מסמכים רפואיים, לרבות הערכות של מצבה הקוגניטיבי של המנוחה, מהם עולה כי למרות שהמנוחה סבלה מדיכאון ומליקויים גופניים קשים, מצבה הקוגניטיבי נשמר בעת עריכת הצוואה. בית המשפט בחן גם את הנסיבות בהן נערכה הצוואה ומצא כי הבת לא הייתה מעורבת באופן פסול בעריכת הצוואה, למרות שהייתה זו שפנתה לעורך הדין ושילמה עבור שירותיו באמצעות חשבונה של אמה. בית המשפט קיבל את טענת הבת כי עברה לגור עם אמה בעקבות מותו של בעלה והידרדרות נפשית של אמה לאחר מכן, וכי היחסים בין הבן למנוחה היו מתוחים, כאשר הבן מיעט לבקר את אמו ולכאורה סחט ממנה כספים. בית המשפט מצא כי החלטתה של המנוחה לנשל את בנה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו וצוואתה משקפת את רצונה האמיתי. לפיכך פסק בית המשפט לטובת הבת, דחה את טענות הבן והורה לו לשלם לאחותו שכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.