פ"א 34594-08-19

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורים הן של הוועדה והן של בעלי הנכסים על העונש שהטיל בית משפט קמא בגין עבירות של שימוש ברכוש תוך חריגה מהיתר. בית המשפט מדגיש את הצורך להגביר את ההפרות של חוקי התכנון והבנייה ואת ההשלכות של בנייה בלתי חוקית על שלטון החוק. עם זאת, היא מדגישה כי יש לשקול את נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה וכי הענישה צריכה להיות פרטנית. במקרה זה, העבירות מצויות ברף הנמוך ביותר של עבירות התכנון והבנייה. בית המשפט מדגיש גם את חוסר העקביות וחוסר ההגינות של עמדת הוועדה, שהעניקה לבעלי הנכסים היתר זמני לנהל עסק לקנטינה ובמקביל נקטה בענישה מחמירה בגין אותה עבירה. מהסכמת הוועדה למתן ההיתר הזמני עולה כי היא לא ראתה בעבירה עבירה חמורה על החוק. כמו כן, בית המשפט מתייחס לחובת ההגינות המנהלית ולייצוג הנעשה לבעלי הנכסים בהליך ההיתר הזמני. בהתחשב במכלול הנסיבות, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעורים ולגזור את עונשו של בית משפט קמא על כנו, שכן הוא מצוי בצד המקל של הקשת. הרשעתם של בעלי הנכסים בעבירה של שימוש ברכוש תוך חריגה מהיתר עומדת בעינה, ובית המשפט אינו רואה עילה להתערב בעונשו של קולה.