ו"ע 7116-12-20

תקציר

המערערים, שמכרו חלקת קרקע בשנת 2017, ערערו על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין (המשיב) לשלול מהם שיעור מס שבח מופחת בהוראת שעה (סעיף 10). הוראת השעה מציעה הטבת מס זו למי שימכור קרקעות המיועדות לבנייה למגורים, בתנאי שבנייתן של שמונה דירות לפחות תושלם בתוך 42 חודשים. המשיב טען כי מטרת החקיקה היא לעודד מכירת נכסים ותיקים ולהגדיל את היצע הקרקעות הבנויות, והטבת המס היא אמצעי למטרה זו. התנאי המרכזי שעמד על הפרק היה האם הבנייה הושלמה בתוך פרק הזמן שנקבע. החוק קובע כי סיום הבנייה מתרחש עם קבלת טופס 4, אישור מוועדת התכנון המקומית כי המבנה ראוי לאכלוס. המערערים לא השיגו טופס זה ותחת זאת טענו כי הבנייה הושלמה באמצעים אחרים. עם זאת, הוועדה דחתה טענה זו וציינה כי לשון החוק ברורה, וטופס 4 הוא הקובע היחיד של סיום הבנייה. דרישה זו מהווה אמת מידה ברורה, המבטיחה פשטות, ודאות ויעילות בקביעת הטבות המס. יתר על כן, היעדרו גרם לכך שלא ניתן היה לאכלס את הבניין באופן חוקי, ובכך הכשיל את מטרת החקיקה. הוועדה דחתה גם את טענת המערערים כי יש להאריך את המועד לגורמים חיצוניים, כגון עיכובים שנגרמו על ידי העירייה ומגפת הקורונה. הוועדה הדגישה כי המשיב נעדר סמכות לשנות את תנאי החקיקה להטבות מס וכי המערערים לא הוכיחו באופן קונקרטי גורמים חיצוניים אלה. באשר לשווי המכירה, הסכימה הוועדה עם המשיב כי יש לכלול את כל תשלומי מס השבח עליהם נטלו הרוכשים, שכן הם מהווים חלק מהתמורה החוזית הכוללת. לפיכך, הערר נדחה פה אחד, והוועדה אישרה את החלטת המשיב. החלטת הרוב אף פסקה למשיב הוצאות בסך 45,000 ₪ מהמערערים, ואילו דעת מיעוט הוסיפה הוצאות נוספות בסך 15,000 ₪ למערערים 6 ו-7 בלבד.