ע"פ 14066-02-15

תקציר

המערער הואשם בהפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, בניגוד לסעיף 287(ב) לחוק העונשין. המערער הודה בעובדות ההפרה אך העלה מספר נימוקים משפטיים לביטול כתב האישום. עיקר המחלוקת הייתה האם סעיף 287 חל על נאשם המפר את תנאי שחרורו כפי שנקבעו בהליך מעצרו. בית משפט קמא דחה כל אחת מטענות המערער והרשיע אותן. המערער ערער על החלטה זו, אך הערעור לא צלח. בית המשפט קבע כי שחרור בערבות הוא הוראה חוקית והפרתה עלולה להביא להעמדה לדין פלילי לפי סעיף 287 לחוק העונשין, בנוסף לסנקציות הקיימות לפי חוק סדר הדין הפלילי. עוד מצא בית המשפט כי טענותיו של המערער המבוססות על נהלי המשטרה, הפליה וכפל ענישה חסרות שחר. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי קיומן של סנקציות בחוק המעצרים בגין הפרת תנאי ערבות אינו שולל העמדה לדין לפי סעיף 287. אשר לטענת הצדק, ציין בית המשפט כי מעצרו של המערער למשך 23 יום לאחר ההפרה לא היה מבוסס דיו, וממילא אינו מצדיק את ביטול כתב האישום. במקום זאת, בית המשפט הציע כי ניתן לשקול את המעצר במהלך גזר הדין. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר התקבל.