רע"א 59292-12-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת פינוי מקרקעין. תחילה מבהיר השופט את המסגרת המשפטית סביב הסמכות לזמן עדים, המעוגנת בפקודת הראיות ובתקנות סדר הדין האזרחי. הפקודה מאפשרת לזמן כל אדם שעדותו קבילה ורלוונטית למקרה הנדון. לבית המשפט שיקול דעת לסרב לזימון כזה אם הוא מיותר או מתבקש למטרות שאינן גילוי האמת. כדי לייעל את ההליכים בבית המשפט, התקנות מעניקות לשופטים סמכות להורות על מתכונת ההליכים ולהגביל את היקף עדות העדים. בהתחשב בהיסטוריה הפרוצדורלית של התיק, לרבות עיכובים רבים ושפע של בקשות וראיות, השופט קובע כי אין מקום לבטל את שיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בהחלטותיו הפרוצדורליות. לגופו של עניין, השופט מקיים את החלטת בית משפט קמא שלא לזמן לעדות את נציגי בנק דיסקונט והרב ברוורמן, שכן עדותם לא תהיה רלוונטית לסוגיית הליבה של קביעת הבעלים החוקיים של המקרקעין שבמחלוקת. השופט מסכים גם עם המגבלה על הנושאים שעדויות עדים יכולות לכסות ומשך הבדיקות שלהם, שמטרתה למקד את הדיון במחלוקות הרלוונטיות. עם זאת, השופט מבהיר כי מגבלת הזמן שנקבעה מראש לעדויות אינה מוחלטת וניתן להאריכה במידת הצורך עבור עדים מסוימים. למרות דחיית מרבית הבקשה, השופטת מציעה הבהרה בנוגע לאפשרות של הארכת זמני העדות, ומשאירה מקום לשיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה. משכך, הבקשה לזימון ולהארכת זמני החקירה נדחית, והמבקשים נדרשים לשלם למשיב הוצאות בסך 5,850 ₪.