תאד"מ 36419-06-21

תקציר

התובעת והנתבעים חתמו על מספר הסכמי שכירות, האחרון שבהם הסתיים ביום 31.10.2020 וכלל שטר חוב על סך 40,000 ₪ חתום על ידי שני הנתבעים כבטוחה. הנתבעים לא פינו את הנכס המושכר במועד המוסכם, מה שהוביל את התובעת להגיש תביעת פינוי ולבקש פיצוי בגין האיחור בהתאם לתנאי השכירות. הנתבעים טענו כי שטר החוב תקף רק להסכם השכירות הראשון בשנת 2016 ופג תוקפו עמו. עם זאת, בית המשפט מצא כי השטר נועד להבטיח את כל הסכמי השכירות וכי התובעת זכאית לפיצוי שנקבע בהסכם 2020. עוד טענו הנתבעים כי המו"מ האריך את תקופת השכירות, אך בית המשפט דחה טענה זו על סמך פסיקות קודמות הנוגעות לתביעת הפינוי. בנוסף, הנתבעים טענו כי שילמו את דמי השכירות במהלך התקופה המאוחרת ונגרמו להם נזקים, אך לא סיפקו כל ראיה שתתמוך בטענות אלה, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את טענותיהם. מאחר שהאם הנתבעת לא התייצבה לדיונים כלשהם, נדחה תצהירה וטענותיה נדחו. בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעים לשלם 40,000 ₪, בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות משפט בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 21.12.2023, כך שהותירו להם 60 יום לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז.