ס"ע 54077-02-16

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 6(ה) לצו הרחבה מסוים לעניין הפרשות לביטוח פנסיוני. התובעים, עובדיה לשעבר של הנתבעת, טענו כי היה להם ביטוח פנסיוני טרם העסקתם אצל הנתבעת, ומשכך, הנתבעת חויבה לבצע בשמם הפרשות לפנסיה החל מהיום הראשון להעסקתם. מנגד, הנתבעת טענה כי הביטוח של התובעים לא היה פעיל, כלומר הם לא היו מבוטחים ולכן לא היו זכאים להפרשות רטרואקטיביות. שאלת המפתח הייתה האם התובעים יוכלו לספק הוכחות לקיום ביטוח פנסיוני פעיל טרם הצטרפותם להעסקתו של הנתבע. השופט פסק לטובת הנאשם. הם מצאו כי התובעים לא הציגו מסמכים מספיקים כדי לאמת את טענתם לביטוח פנסיוני פעיל לפני שהחלו לעבוד אצל הנתבעת. בעניינה של התובעת הראשונה, המסמכים שהוגשו הצביעו על סטטוס "מוקפא" וללא כל ראיה לפוליסת ביטוח סיכונים זמנית, בניגוד לטענותיה. באשר לתובע השני, מהמסמכים עולה כי ההפקדה האחרונה בוצעה באפריל 2013, והתובעת לא הציגה את פרטי פוליסת הביטוח המלאים, דבר שיכול היה להבהיר את מהות ההסדר. בנוסף, התייחסה השופטת לתביעת התובעים להלנת פיצויים בגין הלנת שכר, שלטענת הנתבעת התיישנה על הסף. השופטת הסכימה כי התביעה אכן נדחתה בזמן, שכן חלפה למעלה משנה מאז הסתיימה העסקתם של התובעים. עם זאת, השופט קבע כי הנתבעת חייבת לתובעים הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים שנוכו מיום 1.7.2014 ועד ליום 8.11.2015, מועד החזרתם. התובעים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת ובחלק משכר טרחת עורכי דינה. השופט הגיע למסקנה כי תביעת התובעים נדחתה ברובה, וניתן לערער על פסק הדין בתוך 15 יום.