ת"צ 23894-09-19

תקציר

פסק הדין דן ביחס שבין חוק הרשויות המקומיות לבין חוק התובענות הייצוגיות, בפרט בכל הנוגע לתביעות ארנונה. על פי דעת הרוב, על הנישומים לפעול תחילה לפי הליך ההשגה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות טרם הגשת תביעה ייצוגית. הליך זה כרוך בהגשת התנגדות למינהל ארנונה, ואם נדחית, בערעור על ההחלטה לוועדת ערר. זאת בשל העובדה שתביעות הנוגעות לארנונה דורשות לא פעם בירור עובדתי מקיף, וחוק הרשויות המקומיות מאפשר הליך גמיש, יעיל ומהיר יחסית. עם זאת, פסק הדין מבהיר כי טענות בדבר אי חוקיותו של צו הארנונה או סתירות כלשהן בין חיוב הארנונה לבין הסכמים עם רשויות מקומיות ניתן להביא ישירות לבית המשפט באמצעות עתירה מנהלית. השופטת חיות, בדעת מיעוט, טוענת כי יש לאפשר הגשת תובענה ייצוגית גם ללא מיצוי הנוהל בחוק הרשויות המקומיות, כל עוד היא עומדת בעקרונות חוק תובענות ייצוגיות. היא משווה זאת להליך הערעור למס הכנסה, שם נקבע מסלול דיוני מיוחד בחוק, אך תביעות ייצוגיות בעניין גביית יתר נדונות מבלי להנחות את התובע לברר את תביעתו באופן אישי. חיות סבורה כי חסימת תובענות ייצוגיות לתשלומי חובה באמצעות נוהל חוק הרשויות המקומיות תגביל משמעותית את תחולתו של סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות. פסק הדין מתייחס גם לפסקי דין קודמים הנוגעים לדיני המס ולתובענות ייצוגיות, כגון פרשת גבע, המדגישה את הצורך לפתוח בהליך השגה טרם הגשת תובענה ייצוגית, למעט בנסיבות חריגות. מוזכר גם פסק הדין בעניין קירשבלום, הקובע כי ככלל, יש למצות בקשות לתביעות ייצוגיות בדיני המס באמצעות "מסלול השומה". במקרה הנוכחי, מאחר שהמבקשים כבר פתחו בהליך ההשגה והגישו ערעור מס, והמחלוקת היא משפטית בלבד ללא חילוקי דעות עובדתיים, השופט קובע כי אין צורך לעכב את ההליך בתובענה הייצוגית עד להכרעה בערעור המס. שני ההליכים יימשכו במקביל, וההכרעה בערעור המס תחייב את התובענה הייצוגית. על המבקש להגיש תגובה מפורטת לבקשה לתביעה הייצוגית, המפרטת מדוע יש לאשרה, עד ליום 17.1.21. השופט מסיים את דבריו בדחיית הבקשה לדחיית החקירה בתובענה הייצוגית ומדגיש כי לא יהיה צו להוצאות עד תום ההליך כולו.