בש"א 413/06

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מכמה נימוקים. ראשית, טעותו של המבקש בהגשת עתירה לבג"ץ במקום בקשת רשות ערעור נחשבת ל"טעות ברורה", שכן ידוע ההליך הנכון לערעור על החלטות ביניים של בית המשפט האזורי. בנוסף, היענות לבקשה תפגע בציפייה הלגיטימית של המשיב לסופיות ההליך, מה גם שהמבקש לא הודיע על כוונתו לערער במהלך הדיון. עוד נטען בפסק הדין כי הגבלת משך החקירה הנגדית אינה סותרת את עקרון ההליך ההוגן, שכן ניהול יעיל של משפט הוגן הוא מרכיב משמעותי בצדק. גם סיכויי הצלחת בקשת רשות הערעור נחשבים נמוכים, שכן ההחלטה הפרוצדורלית נראית סבירה ונתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. יתר על כן, זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ועליה לאזן בין זכויות אחרות, כגון זכותו של המשיב למשפט מהיר ושימוש יעיל במשאבים שיפוטיים. לבסוף, המבקש עדיין יכול לערער על ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, אם יוגש ערעור. המבקש חויב לשלם למשיב בגין הבקשה, בסך 2,000 ₪, בתוך 30 יום.